יום הפיצה הבינלאומי

,היי חברים

היום זה הוא יום חג. יום הפיצה הבינלאומי שחל כל שנה ב-9 בפברואר.

בטח אתם תוהים מה פתאום שבלוג שמתעסק רק במתוק יחליט להקדיש פוסט על הפיצה. אז זהו שאני אישית חולה על פיצה וגם כל העניין של אפייה זה לא רק דברים מתוקים. זה יכול להיות גם מלוח, חמוץ (כמו לחם מחמצת עם חמוציות) ואפילו חריף. אז כשלמדתי אצל אסטלה היו שיעורים שהוקדשו לאפייה מלוחה כמו לחמים, קישים, קרקרים וכדומה.

ונחזור לענייננו: לא ברור מי קבע את המועד הזה, אבל פיצריות ומסעדות איטלקיות ברחבי העולם מנצלים יום חגיגי זה כדי לפנק את הלקוחות במבצעים. הרי כולם אוהבים פיצה, לא ככה? אבל בטח תהיתם לעצמכם איך שגעון הפיצה התחיל. הכל התחיל עוד מהתקופה הרומית, אז היו נוהגים להכין בצקי שמרים מרודדים. אבל המפגש האמיתי עם האבטיפוס של הפיצה התרחש דווקא בימי הביניים כשמוסלמים מאזור הים התיכון הביאו עמם את הפיתה שעליה היו מניחים כל מיני דברים (למשל הלחמעג'ון שעליו מניחים בשר קצוץ). האיטלקים שהתלהבו מהמאכל הזה החלו להכין פיצות ועליה להכין כל מיני גבינות וירקות והן נקראו "פיצה ביאנקה".

רק במאה ה-16, כשמגלים אירופאים הגיעו לאמריקה, הכניסו את העגבנייה לתפריט וכך נולדה הפיצה המוכרת לכולנו כיום. בהתחלה הפיצה הייתה מאכל לעניים בלבד, עד שבמאה ה-18 מלכת נאפולי מריה קרולינה התלהבה מהפיצה והכריחה את אנשי האצולה לאכול ממנו. יותר מאוחר במאה ה-19 מלכת איטליה מרגריטה מסבויה ביקשה שיביאו אליה את אופה הפיצה הטוב ביותר מנאפולי ואותו אופה בשם רפאל אספוזיטו הכין לכבודה פיצה שהכילה רוטב עגבניות, גבינת מוצרלה ועלי בזיליקום ואלה היוו השראה ליצירת דגל איטליה החדשה.

בתחילת המאה ה-20 איטלקים רבים החלו להגר לארה"ב ושם הביאו את בשורת הפיצה. כדי להתאים את הפיצה לחך האמריקאי הפכו את הפיצה הדקה והקריספית לפיצה עבה ובשרנית (הקרויה גם "פיצה פאי"), הוסיפו כל מיני תוספות שלא היה נהוג באיטליה כמו אננס (פיצה זו נקראת גם "פיצה הוואי", על אף שהומצאה בקנדה) ובעקבות זה נפתחו פיצריות פופולריות בינלאומיות כמו "פיצה האט", "דומינו'ס" וכדומה ומאז הכל היסטוריה.

אז אחרי שסיפרתי לכם על ההיסטוריה של הפיצה המופלאה, אגרה לכם את בלוטות הטעם עם עוד כמה עובדות שלא ידעתם על הפיצה:

בתאבון...